ירושה לפי דין תורה ולפי החוק הישראלי

שלום חברים,

הנה הגיע יום ראש השנה, היום בו הקב”ה גוזר איך תראה השנה של כל אחד ואחת מאיתנו, ומה ואיך יקרה בכל עניין ועניין בעולם כולו. מצאתי לנכון בהקשר זה לדבר על נושא שאולי מפחיד לדבר עליו בראש השנה אבל הוא חלק מהחיים של כל אחד ואחת מאיתנו והוא הנושא של רכושו של אדם לאחר אריכות ימים ושנים. אולי בזכות המחשבה על הנושא נזכה להתעורר בתשובה שלימה לפני בורא עולמים.

כידוע במשפט הישראלי אדם יכול להוריש את נכסיו באמצעות 2 מנגנונים עיקריים:

• ירושה על פי חוק.
• ירושה על פי צוואה.

בכמה מילים נסביר כי ‘ירושה על פי חוק’ מתקיימת כאשר אדם לא הותיר אחריו צוואה בה הוא מפרט כיצד הוא רוצה לחלק את נכסיו לאחר מותו. במקרה כזה בא חוק הירושה הישראלי וקובע כי רכושו של אדם יתחלק לאחר מותו לפי כללים ברורים וידועים מראש. כך למשל: אדם שנפטר אשתו תקבל חצי מנכסיו ואילו הילדים שלו ירשו את החצי השני של הנכסים ויתחלקו ביניהם בחצי זה שווה בשווה. במקרה השני של ‘ירושה על פי צוואה’, מדובר על אדם שדאג מבעוד מועד לכתוב צוואה בה הוא מפרט כיצד הוא רוצה שהרכוש שלו יתחלק לאחר מותו. אדם חופשי במסגרת הצוואה שהוא כותב להוריש את רכושו כמעט באיזה אופן שרק ירצה וכמעט למי שרק ירצה (“כמעט” כי אם מדובר במשהו שנוגד את המוסר החברתי בצורה קיצונית בית המשפט לא יאשר צוואה כזו).

צריך וחובה לדעת שירושה על פי ‘החוק הישראלי’ וירושה על פי ‘דין תורה’ שונות בתכלית השינוי אחת מן השנייה. ההבדלים הם רבים ואין המקום לפרטם אולם לשם הדוגמא נציין, שבדין תורה הבכור יורש פי שניים משאר האחים ואילו לפי חוקי המדינה אין לאח הבכור שום עדיפות. הבדל נוסף הוא שלפי דין תורה הבנות לא יורשות את רכוש האב ואילו לפי החוק הישראלי הבנות שוות זכויות בדיוק כמו הבנים. בדין תורה הבעל יורש את אשתו לאחר שנפטרה לא עלינו ואילו הילדים לא יורשים מאומה מהרכוש של האמא המנוחה, לעומת זאת לפי החוק הישראלי הבעל והילדים יורישם חצי חצי מחלקה של האם ברכוש המשותף של הצדדים.

בהקשר זה אני רוצה לעמוד על שאלה אחת מיני רבות והיא סיטואציה בה אישה רוצה לערוך צוואה שבה יהיה כתוב שאם היא תמות חס ושלום ובעלה יתחתן בשנית, לאישה החדשה של הבעל לא יהיה שום חלק בחלקה של האישה המנוחה ברכוש המשותף של הצדדים, כלומר: כל חלקה של המנוחה ברכוש המשותף יעבור רק לילדי בני הזוג. האם הדבר אפשרי על פי דין תורה ועל פי החוק הישראלי?

נפשט את העניין: יוסי נשוי לדינה ולהם 3 ילדים. לבני הזוג בית שרשום על שמם בטאבו חצי על שם הבעל וחצי על שם האישה. דינה חוששת שאם היא תמות לפני משה בעלה, משה יתחתן בשנית ואז לאישה החדשה איתה יחיה משה תהיה זכות ירושה (בתנאים מסויימים), בחצי הבית שהיום רשום על שם של דינה. דינה רוצה שחצי הבית שרשום על שמה יעבור בכל מקרה (לאחר מותה) לילדי בני הזוג ולא לאף אחד אחר, בטח לא לאישה ש”מחליפה” אותה. האם הדבר אפשרי?

פה אנו רואים הבדל משמעותי מאוד בין דין התורה לחוק הירושה. לפי המשפט הישראלי ראינו שאדם רשאי לעשות ברכושו ככל העולה על רוחו, ולכן לפי החוק הישראלי דינה תוכל לעשות צוואה במסגרתה היא מורישה את חלקה בדירה לילדיה שלה בלבד, באופן של”מחליפה” שלה או לאף אחד אחר לא תהיה לעולם כל זכות בחלק שלה בדירה. לעומת זאת, לפי דין תורה הדבר אינו אפשרי. ההלכה היא שהבעל יורש את אשתו ולא אף אחד אחר- גם לא הילדים המשותפים של בני הזוג. לכן, לכאורה, דינה לא יכולה להוריש את החלק שלה בדירה לאף אחד מילדיה, מכיוון שמיד עם מותה בעלה הוא היחיד שיורש את חלקה בדירה (ראה שולחן ערוך, חלק אבן העזר, סימן צ’, סעיף ט’).

מה ניתן בכל זאת לעשות?

למעשה במסגרת ההלכה קיימים 2 פתרונות שרק אזכיר אותם אך מפאת קוצר הזמן והמקום לא אפרט אותם במסגרת מאמר זה:

אפשרות אחת – [אפשרות זו מצויה בזיווג שני]: שלפני הנישואין [בין האירוסין לנישואין] , הבעל מסתלק מזכות ירושת האישה – או אז, נכסי האישה שייכים ליורשיה או למי שהאישה תתן בצוואתה [אם הצוואה נכתבה כהלכה].

האפשרות השניה – לעשות כעצת חכמי ספרד [כמבואר בשולחן ערוך, חלק חושן משפט, סימן רז] – הבעל מחייב עצמו בקניין גמור סך גבוה שהוא מתחייב ליורשי האישה. אך במידה והבעל יתן ליורשיה את חלק ירושתה – הרי שהם מוחלים לו על החוב.

באופן זה עומד לזכות יורשי האישה חוב לגבייה כל זמן שהבעל לא נותן להם את ירושת אמם.

כך או כך אני מקווה שלאף אחד או אחת מאיתנו הנושא לא יהיה רלוונטי מאחר ובעז”ה כולנו ניכתב וניחתם ביום ראש השנה הבא עלינו לטובה לחיים טובים וארוכים לאלתר, אמן כן יהי רצון.

המאמר אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני. בכל שאלה מעשית יש לפנות לדיין, טוען רבני או לעו”ד הבקיא בתחום ואין להסתמך בשום צורה על האמור.