קטגוריות
מאמרים

הרמוניה של כסף

בדרך העולם, כשאדם הולך לקנות מוצר בחנות, הוא זה שמשלם לחנות עבור המוצר שהוא מעוניין לרכוש- לא לכולנו זה נוח אבל זו המציאות. אולם, ישנם מקרים שהחנות היא זו שתשלם לנו כסף, ואולי הרבה יותר מהמוצר אותו התעתדנו לקנות. הכיצד?

הדין הישראלי מציב חובת פיצוי לפלוני שהזיק בהתנהגותו את אלמוני, כל עוד בית המשפט מגיע לכלל מסקנה כי על פלוני היה לנקוט בהתנהגותו באמצעי זהירות כאלה ואחרים כדי למנוע את נזקו של אלמוני. בהגה המשפטית מקובל לומר, כי למעשה על פלוני חלה ‘חובת זהירות’ כלפי אלמוני, ולכן אם אלמוני ניזוק מהתנהגותו של פלוני, יהיה על פלוני לפצותו, כיוון שפלוני התרשל בהתנהגותו כלפי אלמוני, דהיינו: לא עמד בחובת הזהירות כלפיו. כך למשל: רופא חב בחובת זהירות כלפי מטופליו, נהג בכביש כלפי הולכי רגל תמימים, העירייה כלפי תושביה בכל הקשור להסרת מפגעים בשטחי העירייה, וכך עוד אינספור דוגמאות.

הדברים אינם רק בגדר תיאוריה והרחבת הידע הכללי, אלא מדובר בחובה שלפיה מדי יום ביומו בתי המשפט בישראל פוסקים פיצויים לניזוקים שניזוקו מהתרשלותו של אדם, גוף או מוסד כאלה ואחרים. מקרה מעניין וקרוב לליבנו התרחש באחד מסניפי רשת ‘הרמוניה לבית’ בדרום- באותו מקרה לקוחה בסניף נתקלה במעמד עיתונים שהונח על הרצפה. ביהמ”ש קבע שהרשת לא נקטה את אמצעי הבטיחות והזהירות הדרושים כדי למנוע מקרים כאלה. 

התובעת, כיום בת 67, הגיעה לפני כשנתיים יחד עם בתה לסניף של הרשת. היא נתקלה במעמד עיתונים לבית שהונח על הרצפה ונפלה. בעקבות זאת היא סבלה מכאבים בחזה ומקשיי נשימה ויצאה לחופשת מחלה למשך כשבועיים. לפני כמה חודשים הגישה האישה תביעה לפיצוי על נזקיה, שהוערכו בסך של כמה אלפי שקלים, מהחנות ומחברת הביטוח אשר ביטחה את החנות. לטענתה, ביום האירוע הייתה החנות עמוסה וצפופה ביותר וקשה היה להתהלך בה, במיוחד לנוכח העובדה שפריטים רבים הוצבו על הרצפה במקום על המדפים. לדבריה החנות התרשלה כיוון שלא דאגה למעברים רחבים מספיק ביחס למספר הלקוחות שהכניסה למקום.

הרשת טענה מנגד, שהתובעת נפלה ככל הנראה מכיוון שנעלה נעלי עקב או מאחר שסבלה מסחרחורת פתאומית. אבל האישה ובתה התעקשו שהיא נעלה נעליים אורתופדיות, מה גם שהיא כלל לא נוהגת לנעול עקבים. 

בית המשפט התרשם מעדותה של התובעת וציין בפסק הדין כי:

 “חנות אשר נותנת שירותים לציבור ולמעשה מזמינה אליה לקוחות, לצורך קניית טובין ומתן שירות ללקוחות, חבה חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי הלקוחות”.

אמנם, באותו מקרה בית המשפט החליט לייחס לתובעת 35% מהאחריות לנזקיה, לאחר שקבע כי היה עליה להיזהר יותר, שכן הייתה מודעת לצפיפות בחנות ולמעבריה הצרים, אבל עדיין לא היה בכך כדי לבטל את חובת הזהירות האמורה של הרשת כלפי לקוחותיה. 

בסופו של דבר חויבו הנתבעות (הרשת וחברת הביטוח) לשלם לאישה 7,150 ₪, בתוספת שכר טרחת עו”ד בשיעור של 20% והוצאות משפט בסך 1,000 שקל.

 

נמצאנו למדים, כי העולם אינו הפקר, ועל כל אחד ואחת מאיתנו מוטלת החובה להתבונן במעשיו כלפי הזולת וכלפי החברה כולה. בחלק מהתפקידים אותם אנו ממלאים בחיי היום יום- גם כהורים לילדים – מוטלת עלינו האחריות לשלומם של הנמצאים בסיבבתנו. לא לחינם קבעה המשנה במסכת סנהדרין, כי: “אדם מועד לעולם בין בשוגג בין במזיד, בין ער בין ישן”. 

יהיה רצון שנזכה להיות אחראים למעשינו לפחות כשאנחנו ערים…

 

ניתן להפנות שאלות/תגובות אל כותב המאמר לפי הפרטים המופיעים מטה.

האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי ו/או לכל ייעוץ מסוג שהוא, וכן אינו מהווה טיפול משפטי ו/או תחליף לטיפול משפטי מקצועי או אחר. המסתמך על האמור לעיל, עושה זאת על אחריותו הבלעדית בלבד.