בשבוע שעבר כתבנו אודות ‘חובת הזהירות’ שמטיל הדין הישראלי על פלוני כלפי אלמוני, ועל הפיצוי אותו יחוב פלוני לאלמוני- ככל שיימצא כרשלן בהתנהגותו כלפיו. דוגמא מצויינת ו’טריה’ לחובת הזהירות אותה מטיל הדין הישראלי על גוף או מוסד כלשהו כלפי האזרח, באה לידי ביטוי בפסק דין שהתפרסם ממש בימים אלה.
באותו מקרה דובר על רוכב אופניים (להלן- התובע), שלפני כשנתיים, בשעת ערב חשוכה, רכב במסלול האופניים שבקרבת נחל הירקון. בשל תקלת תאורה באחד מקטעי מסלול הרכיבה, הוא לא הבחין בעמודי ברזל שהוצבו במקום וכתוצאה מכך התנגש בהם ונפגע בידו השמאלית. בתביעה לפיצויים שהגיש התובע נגד העירייה (להלן- הנתבעת), הוא טען כי התקלה בתאורה והצבת עמודי החציצה בשביל הרכיבה באופן שאינו בולט, מצביעים על התרשלות העירייה כלפי האזרחים הפוקדים את הפארק ואת מסלול רכיבת האופניים. כדי להוכיח את נזקו צירף התובע לתביעתו ‘חוות דעת מומחה’ אשר העריכה את נכותו ב-20% לצמיתות.
העירייה טענה מנגד, שהתובע עצמו רכב באופן חסר זהירות שעה שנסע במהירות שלא תאמה את תנאי הראות במקום. לטענתה, התלונה על בעיית תאורה נרשמה רק ביום התאונה, שעה ש’התקן’ קובע שיש לתקן פנס רק תוך חמישה ימים. העירייה הוסיפה שלא נודע לה מעולם על פגם בעמודים עצמם.
בנוגע לנזק אליו טען התובע, הגישה העירייה ‘חוות דעת מומחה’ מטעמה (‘חוות דעת נגדית’), אשר העמידה את נכותו של התובע על שיעור של כ- 10% לצמיתות בלבד.
במסגרת פסק הדין הבהיר בית המשפט, כי על העיריה לסלק מפגעים שעליהם היא יודעת בתוך זמן סביר, ואף לחפש מפגעים כאלה כחלק משגרת עבודתה. יחד עם זאת, הודה בית המשפט, כי לא מצופה מהעירייה לתקן עמוד תאורה מיד עם קבלת הודעה על תקלה.
כחלק מניתוח ‘חובת הזהירות’ אותו חבה העירייה כלפי מבקרי הפארק, בחן בית המשפט אם הצבת העמודים- שנועדו לחסום כניסה של כלי רכב למסלול האופניים-נעשתה כדין. בית המשפט מצא כי העמודים הוצבו נמוכים מדי ובאופן שאינו בולט לעין, במיוחד כשמדובר בשעות של חשיכה.
בית המשפט סיכם את ניתוח ‘חובת הזהירות’ של העירייה כלפי האזרחים באומרו:
“מצבם האפרורי והבלתי בולט של העמודים אכן יצר בנסיבות אלה סיכון… מצאתי שהנתבעת אכן הפרה את ‘חובת הזהירות’ שלה כלפי המשתמשים בשביל האופניים. לא נראה מסובך לגרום לעמודים כאלה להיות יותר בולטים לעין, ודומה שאת זה היה על העיריה לוודא”.
לא מיותר לציין, כי על אף האמור לעיל, קבע בית המשפט שמאידך, גם לתובע יש תרומה משמעותית להתרחשות התאונה, בכך שהתעלם מהשינוי בתנאי התאורה והמשיך לנהוג במהירות, ולפיכך ייחס לו “אשם תורם” בשיעור של שליש מהנזק שנגרם לו. (על המושג ‘אשם תורם’ עוד נדבר בהרחבה אם ירצה השם).
נמצאנו למדים, כי מומלץ ואף חובה עלינו להיות זהירים במעשינו ובהתנהגותנו בכל מקום ובכל שעה בבחינת “ונשמרתם מאוד לנפשותיכם” (דברים, ד-טו). אולם, חובת שמירת הנפש אינה סותרת את ‘חובת הזהירות’ אותה חב מאן דהוא כלפינו. גם גוף כמו עירייה- גדול ככל שיהיה- חב כלפי האזרח הקטן ב’חובת זהירות’ שעה שאותו אזרח מטייל בפארק המצוי בשטחה של העירייה, מתהלך ברחובה או משתמש במתקן אותו הציבה העירייה. גם הצבת כמה עמודים בצידו של שביל הליכה יכולה להסתיים בפיצוי משמעותי- ככל שלא קדמה להצבתם מחשבה וזהירות. כך גם העמדת חפץ של פלוני ברשות הרבים באופן רשלני, יכול ותחייב אותו בפיצוי כלפי מי שנפגע מחפץ כזה- על כך כבר נאמר: “סוף מעשה במחשבה תחילה”.
יהי רצון שנישמר מכל דבר רע, ומכל פגע רע, ומכל גזירות קשות ורעות המתרגשות לבוא לעולם.
ניתן להפנות שאלות/תגובות אל כותב המאמר לפי הפרטים המופיעים מטה.
האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי ו/או לכל ייעוץ מסוג שהוא, וכן אינו מהווה טיפול משפטי ו/או תחליף לטיפול משפטי מקצועי או אחר. המסתמך על האמור לעיל, עושה זאת על אחריותו הבלעדית בלבד.
