לצערנו הרב, בימינו אנו תופעת הגירושין כבר אינה זרה ויוצאת דופן. אנשים אשר חיו באהבה ובהערכה במשך תקופה ארוכה, מחליטים לסיים את מערכת היחסים ביניהם, וזאת על אף קיומם של ילדים (ואולי אף נכדים), אשר להם התא המשפחתי ו”הבית החם” הינו מקום מבטחם היחיד.
אבל לא על זה באתי לקונן במאמר זה. המסר העיקרי של המאמר הנוכחי הינה העובדה המצערת שלרוב אנו רואים כי תהליך הגירושין נתפס בעיני בני הזוג כמאבק ומלחמה ללא גבולות, תוך רמיסה, השפלה ודיכוי בן הזוג השני. “המטרות הטהורות” אותם רוצה בן הזוג השני להשיג בתהליך הגירושין, מתערבבות עם מסה רגשית ומשקעים כבדים שהצטברו לאחר אותה תקופה שהביאה לגירושין, ולעיתים אותן “מטרות טהורות” בכלל לא מושגות אלא נשכחות אי שם באבק המאבק. וכאן בדיוק נקודת המפנה שעל בני הזוג המתגרשים לשים את ליבם. תהליך הגירושין יכול להפוך בקלות לתהליך “ריפוי” והבראה רגשית תוך השגת כל היעדים והמטרות אותם כל בן זוג רוצה להשיג– החל מיעדים כלכליים (זכויות בדירה המשותפת, דמי מזונות וכדומה), עובר לחינוך ילדים (הסדרי ראיה, חינוך וכדומה), וכלה בתכנית משותפת להמשך גידול הילדים והורות משותפת עד כמה שניתן כמובן. התרגלנו בכל תחום בחיים לריב, לצעוק, להתעקש ולהילחם כדי להשיג את מבוקשנו, אבל כשזה מגיע לתהליך גירושין המאבק עולה לנו ביוקר פי כמה וכמה, מכיוון שבסופו של יום מי שהכי נפגע מ’המאבק המלוכלך’ הינם הילדים אשר רואים את האבא שלהם או את האמא שלהם פוגעים או נפגעים, רומסים או נרמסים, וכולנו מבינים שהתפתחות רגשית בריאה כבר לא תצמח מכאן.
אז אפשר אחרת, איך? בעזרת תהליך גישור והידברות בין בני הזוג אנחנו המגשרים מביאים את כל אחד מהצדדים לביטוי מלא ולהשגת האינטרסים שלו במקסימום האפשרי, כל זאת תוך כבוד הדדי, העצמת החיובי, והשלמה אמיתית עם המציאות הקיימת בשטח. ומה שבאמת חשוב בכל התהליך היא העובדה שאנחנו המגשרים תמיד מזכירים לבני הזוג שטובת הילדים שלהם עומדת בראש ובראשונה בסדר העדיפויות. באמצעות תהליך הגישור אנו נותנים ביטוי לכעסים, להאשמות, לכאב ולתחושות האישיות של כל אחד מהצדדים, תוך תקשורת ישירה וכנה עם הצד השני. כך הופך תהליך הגירושין לתהליך של צמיחה והבראה אצל כל אחד מבני הזוג, כמעין שיחת סיכום יסודית בה כל צד מסכם את השנים שעברו, מעלה את התחושות וההבנות שלו מכל השנים, ובסופו של דבר מסתכל קדימה לקראת דרך חדשה, מבלי להשאיר “זנבות מאחור”. אמא שלי תמיד אומרת שזה לא טוב לשמור בבטן, כי אח”כ כל החיים אתה אוכל את עצמך ולא סולח לא לעצמך ולא לשני. בגישור אנחנו עושים בדיוק את ההיפך: מוציאים, משתפים, ולעיתים אף בוכים ביחד, והכל כדי לסיים את מערכת היחסים בצורה יעילה, נכונה ובריאה. אני אגלה לכם סוד קטן, בתהליך גישור לא רק שהתהליך הגירושין הופך לקצר הרבה יותר (לעיתים מס’ מפגשים), אלא גם לזול הרבה יותר מאשר מאבק משפטי עגום. בסופו של התהליך אני מייצרים הסכם גירושין הדדי- מתוך הסכמה- בו עולים כל ההסדרים הכלכליים והאחרים בין בני הזוג, ובכך באה לסיומה הפרשה המשותפת של בני הזוג. ההסכם מוגש לאישור בית המשפט או בית הדין הרבני ומקבל בעזרת השם תוקף של פסק דין.
אז אם כבר החלטתם להתגרש, אני מזמין אתכם לעשות את זה בצורה מכבדת ומכובדת תוך שמירה על הכבוד שלכם, של בני זוגכם ואף של ילדיכם. צריך לזכור שאחרי הכל אתם תמיד נשארים משפחה!
